ביחד בקושי ובריפוי

הביטוי לפגוש את עצמי מאד נפוץ אבל מה זה בכלל אומר ואיך עושים את זה? ואיך זה שונה 180 מעלות מלהבין את עצמי

להיות נחשון בן עמינדב גם בהובלה רגשית

איך המפגש עם הילד שבתוכי יכול לעזור לי להישאר עם האחר גם במצבים מפעילים

אם נתפסים רק לצורה שבה ילדים מביאים כאב יכולים לפספס פעמיים

הדרך היחידה לפגוש את עצמי היא להסכים לכאב ולכל מה שעולה

יש מרווח פנימי שאני יכול ליצור בתוכי לפני שאני עובר מהתסכול שאני חווה להאשמה של האחר

איך הפגיעות שלי ממשהו פתחה לי פתח לזהות מי בתוכי בוחר לתת

הערכים שמנחים אותי כאדם נוצרו בדמות הילד שבתוכי, האם אני בוחר בהם גם היום כמבוגר?

איך שאלה איחת קטנה משנה את כל ההתמקמות שלי ביחס למשימות של השבוע

מה אמבטיית קרח בפסטיבל לימדה אותי על האפשרות של 'ביחד בקושי' דרך החוויה הגופנית?

הדמות הפנימית שאני מחזיק לגבי איך אני אמור להיות גורמת לי לא לפגוש את המציאות בשמחה

בזכות התנסות כמארח בפסטיבל הבנתי משהו ששינה לי את התפיסה לגבי ההתמקמות בעולם הזה…