מה הם 'ערכי המותג' שסיגלתי כאדם? ויותר חשוב, *מי* זה בכלל שסיגל אותם, ומה הסיבה שהוא בחר לסגל אותם בתוכי? תכל'ס, נגיד רגישות, זה ערך שבא מהאדם הבוגר שבי, שבוחר? או שאולי זה חלק פגוע שעשיתי לו דגל שלם, ערך שלם ואידאליזציה מתוך מקום של פצע? ת'אמת? אני לא תמיד יודע. וכשאני חושב על זה, המושג הזה, 'ערכי המותג הפנימי', הוא נורא חזק מבחינתי כי הוא מגלה לי הרבה על מה שקורה בתוכי.
איך זה מתבטא
כי בעצם אפשר להגיד שלכל אחד מאיתנו יש ערכים שהוא דוגל בהם. ערכים שאנחנו עומדים מאחוריהם בלי לחשוב פעמיים. אבל לפעמים, אם אני לא שם לב, אני מגלה שמי שבעצם סיגל אותם במקור היה 'ילד פגוע' שהיה חייב לשרוד. הילד הזה לא בחר אותם מתוך שפע, הוא ייצר אותם כי לא הייתה לו ברירה. ואז הערכים האלה עושים לו סדר. הופכים את הכאוס לדבר שאפשר להבין. והדרך לפגוש את אותו ילד, היא דווקא לראות את ערכי המותג שהוא סיגל ומשם להתחיל. כי הם בתכל'ס, הערכים שלו. הם הדגל שהוא מניף. ובו זמנית האמונות האלה, הן בדיוק מה שמפעיל את החסימות שלו. הן יכולות להרגיש (מבחוץ, ולפעמים גם מבפנים) סופר משמעותיות, ערכי מותג של ממש, אבל מי שדגל בהם או יצר אותם, עשה את זה (אולי) רק כי לא הייתה לו ברירה.
לא לבזבז זמן זה כוח על?
למשל, אצלי יש 'ערך מותג' מרכזי שאומר שאסור לבזבז את הזמן. וזו תחושה של משהו טוב, דוגרי. הוא יכול להיות אפילו כוח על, לא? אבל השאלה היא מי יצר אותו בתוכי, והאם כשהוא מופיע עכשיו, זה מקום בוגר? או מקום של ילד פגוע? וזה עושה הבדל מטורף. כי ברגע של כנות אני בכלל לא מבין מאיפה הערך המטופש הזה הגיע לעזאזל, אבל לרוב אני פשוט מתנהל מתוכו באיזושהיא רצינות לא ברורה.
להסכים לשאול
הפלא מתחיל בסימן שאלה. כי הבחירה החדשה מתחילה מזה שאני לרגע שואל, זה באמת אני? אני באמת מאמין בערך הזה? מי בתוכי מאמין בזה. ואולי משם לנסות לפגוש את הילד שיצר את אותם ערכים, אמונות, ואפילו חסימות שהוא חי לאורם עד היום. ופתאום לרגע אתה מבין שהדגל הזה, זה שהנפת כל החיים בלי לשאול, אפשר להחזיק אותו אחרת. לא כי מישהו פגוע בפנים חייב, אלא כי האדם הבוגר שבך באמת בוחר בו, או שלא (!) בוחר בו. ומאותו רגע, 'ערכי המותג' זה כבר לא איזה אג'נדה לא גמישה, אלא משהו שאני בוחר בו כאדם בוגר. וזה יכול להיות כל כך מרגש לפגוש ככה, מחדש, את הדגל שתמיד היה שלך.
או לזרוק אותו לפח בשמחה.
♧
דרור עמיצור, מטפל רגשי
