עשיתי תפקיד שבו הייתי קצת 'מארח' באיזה פסטיבל לאחרונה (כי הייתי בצוות ההפקה) ופתאום שמתי לב שנהייתי מאד נחמד. אמרתי שלום לכל בן אדם בפסטיבל, בלי לחשוב פעמיים ובלי להתלבט (כמו בדרך כלל) מה זה אומר עליי.
בפסטיבלים קודמים, שבהם לא הייתי בצוות ומארח, להגיד שלום לכל אחד בכלל לא הייתה אופציה. זה הרגיש מאד פגיע, אבל הפעם זה לא הרגיש חשוף או פגיע בכלל. כי זה הרי התפקיד שלי. אני מארח פה, אני רוצה שיהיה פה טוב, אז ברור שאני אגיד שלום לכולם. ברור שאני אתן לאחר הרגשה טובה.
ותכל'ס מה זה כל התפקיד הזה בעצם? זו סתם הגדרה. פשוט כותרת. זה רק התמקמות שונה ביחס לדבר. וזה פלא מבחינתי איך זה מייצר שינוי.
הכוח של כותרת ותפקיד
הרי באותה מידה הייתי יכול להתמקם באופן כזה גם בלי שמישהו הגדיר אותי רשמית בצוות או כמארח. הייתי יכול פשוט להחליט בראש שלי, אם הגעתי לפה אז אני (גם) פה כדי שיהיה טוב. וזה היה עובד בדיוק אותו דבר. לכאורה כמובן.
זאת אומרת שמה שעשה את ההבדל זה בעצם רק ההסכמה שלי להיות במקום הזה ובכותרת הזאת. ואיזה שינוי מטורף זה עושה…
וכשאני חושב על זה, באותה מידה אפשר להתמקם ככה בכל מקום שהוא. גם סתם ברחוב. בטח בקהילה שלי או במשפחה.או אולי אפילו בעולם??
להחליט שאני מתמקם כמי שרוצה להיות בצוות ההפקה או "המארח" של העולם הזה, שיהיה לאנשים טוב פה. כי אם אני ה'מארח', ואז אני נחמד ומקדים שלום לכל אחד אז אני פשוט עושה טוב, ומה שמדהים שזה נעים גם לי וגם להם.
להתמקם כמארח גם ביומיום
וכן ברור לי שלפעמים זה יכול להישמע כמו טריק, אולי זה טריק אבל מסתבר שזה טריק שעובד. The truth is what works גם כי ככה זה בעולם, ההתיחסות קובעת את המהות וגם כי הוא נוגע באחד הדברים הכי חשובים בחיים שלנו בכל סיטואציה. ההתמקמות. קצת כמו שלאלוהים קוראים 'המקום'. כשאתה מתמקם במקום טוב ובריא אתה אולי יכול להשפיע קצת כמו אלוהים.
♧
דרור עמיצור, מטפל רגשי
