כל מי שנסע פעם בטרמפים מכיר את הדילמות האלה, מה עושים כשעוצר לך טרמפ שמצד אחד מקדם אותך קצת, אבל מצד שני זה לא בדיוק מה שאתה צריך, ויכול להיות שההתקדמות הזו דווקא תיקח אותך אחורה, ועכשיו תיתקע במקום החדש אפילו יותר זמן. שבריר שניה של החלטה שצריך לקבל – האם אני מאמין שיגיע לי טרמפ יותר טוב?

האם ה'התקדמות' הזו תקדם אותי או תתקע אותי? אולי בכלל עצם התנועה כבר תיצור משהו והעיקר להתחיל לזוז?

שברירי שנייה של מחשבות והחלטה מהירה.

עבורי, לרוב, האומץ היה נוכח דווקא בסירוב. כי אולי אני טועה? אולי בכל זאת הייתי צריך לעלות? מי יודע מה בכלל יגיע בעתיד – שאני מרשה לעצמי ככה לסרב? בררן שכמוך הייתי נוזף בי

—

בפרשה שלנו (וארא) מתוארות שבע המכות הראשונות שבאות על המצרים בגלל שפרעה לא משחרר את בני ישראל. בין המכה הרביעית לחמישית, זה נראה שפרעה מתחיל להיכנע. הוא מזמין את משה ואומר לו " לְכוּ זִבְחוּ לֵאלֹהֵיכֶם בָּאָרֶץ"  – אתם רוצים לעבוד את האלוהים שלכם? סבבה. אבל תעשו את זה פה. במצרים. ויש פה קטע מטורף, כי בפועל זה אומר להפסיק שלושה ימים את העבדות הנוראית של בני ישראל. שלושה ימי מנוחה. כמה מרווח נשימה זה יכול להיות עבור העם שלא מסוגלים לשמוע כלום "מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"

אבל משה מסרב.

הוא משתמש בסיבה טכנית (דרכם של בני ישראל לעבוד את אלוהים היא תועבה בעיני המצרים ולכן זה לא מתאים) והוא מתעקש ש" דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים נֵלֵךְ בַּמִּדְבָּר וְזָבַחְנוּ לה'.."

והסירוב הזה לפלא בעיניי. הרי משה, אתה יודע שאתה יכול לקבל משהו, חלקי אומנם, אבל בכל זאת משמעותי, שאולי יקדם את העם שלך ואת המטרה שלך, ומשם תתקדם כבר, איך אתה יכול לסרב?!

אבל משה מסרב. הוא מצליח להאמין ולהחזיק בזה שבסוף תגיע היציאה ממצרים כמו שצריך. כמו שהוא מאמין שזה אמור להיות. כמו שהוא שמע מאלוהים.

—

שנה שעברה אחרי שאשתי סיימה סטאז' כמטפלת, היא חיפשה עבודה במשך לא מעט זמן. היה לה וויז'ן בראש של במה היא רוצה לעבוד, וזה לא היה בדיוק המסלול הרגיל. הקושי הכי גדול היה כשכבר קיבלו אותה לכמה עבודות שהרגישו לה "ליד" זאת אומרת שהם לא היו בדיוק מה שהיא מחפשת. והיא סירבה. עבורי זה היה פלא, איך היה יכולה לסרב? אבל בתוכה היה קול פנימי חזק שהצליח להמשיך להאמין שבסוף זה יגיע. בסוף היא תמצא את העבודה שמדויקת לה.

וכך היה.

—

עבורי להצליח לסרב למשהו שהוא גם התקדמות, אבל גם לא מה שאני באמת צריך, זו סיטואציה ממש מורכבת. הרבה קולות ביקורתיים מתערבבים בראשי – "אולי אני סתם גרידי?!" "אולי אני פשוט מפספס כי אני בררן?"  ואולי ואולי ואולי…

אבל יש גם קול חזק שמבקש להמשיך להאמין שמה שטוב ומדויק לי בסוף יגיע.

כשאני קורא על הסירוב של משה לקבל את ההצעה החלקית של פרעה למרות יתרונותיה, אני מתחזק.

זה בסדר להמשיך להאמין בי, ולסרב למה שפחות מדויק, בסוף הגאולה תגיע.

"וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה.."