לפחות מאז גיל ההתבגרות אני חווה את עצמי כבנאדם שמביט בעולם, מתבונן ולומד.

תמיד התבוננתי קודם על עצמי, בתוכי,

ואחר כך גם החוצה, אל חבריי, האנשים סביבי, ועוד מעגלים שפגשתי.

חיפשתי תמיד איך לגדול ולצמוח, איך יהיה לי יותר טוב בעולם הזה ופחות קשה.

קראתי בלי סוף ספרים וחיפשתי מדריכים מכל הסוגים.

מתישהו, אני חושב שזה קרה לפני עשור בערך, בעקבות כל מיני דברים שקרו לי, הבנתי שיש נקודה פנימית שממנה הכל מתחיל, ושינוי או גדילה אישית יכולים להתחיל בעיקר ממנה.

הנקודה הזאת היא בשבילי – אהבה עצמית בלתי תלויה.

אהבה עצמית – היכולת לקבל את עצמי בלי תנאים, בלי צורך בצידוק לקיומי ובלי הבטחה לשינוי.

AS IS

היום, אני לגמרי חווה את הנקודה הזו כבסיס לחיים מלאים, מספקים ומאושרים מבפנים.

ואני אהיה יומרני ואמר שאני חושב שזה נכון באופן כללי בעולם.

בין אם את אישה או שאתה גבר,

נער בן 15 או אמא בת 42 ,

ילדה בת 5 וחצי או בחור בן 21.

אני מאמין שלכולם זוהי נקודת יסוד מהותית ביכולת לחיות חיים מלאי סיפוק פנימי.

מלבד ההבנה הזו שהבנתי דרך הזווית ההתפתחותית שלי, הסתכלתי גם תמיד על מה הכי גורם סבל מסביב, בעולם ולאנשים שהכרתי.

אחד המחלות המרכזיות שראיתי ושהכרתי היה הדיכאון לכל צורותיו [מדכדוך קל ועד דיכאון קליני] שאחד הביטויים הבולטים שלי הוא חוסר הערכה עצמית ותפיסה עצמית שלילית ביותר. [אינני מתיימר חלילה להבין את סיבותיו באופן רפואי וכד']

דיכאון, זו המחלה שלאט לאט הופכת להיות הכי נפוצה בעולם המערבי שלנו , ולמיטב הבנתי במילים פשוטות היא יושבת במהותה על מקום הפנימי שאדם מסיבות כאלה או אחרות לא אוהב את חייו ואת עצמו.

ויש גם את ה"חברות הנלוות":

רגשות אשמה,

סלידה עצמית,

חוסר סיפוק תמידיים,

מרדף בלתי פוסק אחרי הצלחה או הישגים,

כל הנטיות הללו משבשות את היכולת לחיות את החיים במלואם ולפעול בהם מתוך נפש מלאת חיות ושמחה אשר נותנת את המתנות שלה לעולם.

מבחינתי המקום של אהבה עצמית ללא תנאי הוא הקרקע הבריאה שעליה קשה לכל הנטיות האלו לצמוח, ולכן לטעמי זוהי נקודת בסיס יסודית בין האדם לבין עצמו, עוד לפני שזה בכלל פוגש את המקום של הורות ואבהות ומפגש בין הורה לילד.

**

בטוח שמעתם על המשפט "ואהבת לרעך כמוך – זה כלל גדול בתורה"

זה משפט מפתח ביהדות, ותמיד שמעתי אנשי רוח שאומרים שהכי קשה זה לקיים את המשפט דווקא לאנשים הכי קרובים אליך, לבן או בת הזוג לילדים שלך, להורים שלך.

אני מרגיש היום שרק דבר אחד נשכח בביטוי הזה, "כמוך". איך אני יכול לתת אהבה מלאה ונקיה לסובבים אותי אם אני לא בדיוק מפותח במקום הזה כלפיי עצמי? 

אני מרגיש שבמילה כמוך נמצאת נקודת המפתח ליכולת להיות גם באהבה לסובבים אותי ולזולת.

היכולת שלי לקבל ולאהוב ללא תנאי אותי ואת כל החלקים שלי,

יחד עם המקומות הקשים והמורכבים והחלשים,

עם כל ההיסטוריה האישית המשפחתית והקולקטיבית שלי,

היא הבסיס שלי.

בזכותה אני יכול גם לאהוב את סביבתי ואת האחרים ללא תנאי.

בין אם זה "האחר הקרוב" כמו בן או בת זוג וילדיי,

ובין אם זה "האחר הרחוק" כמו אנשים זרים.

זה המסע שלי.

וזה מסע שאני משתף בו גם אתכם כי אני חווה את זה כמסע כל כך משמעותי ומדויק, שהליכה בדרך הזו יכולה להביא ברכה גדולה לכל אדם ולמעגלים סביבו.

אהבה עצמית – ללא תנאי.

ואיך זה קשור לאבהות ?

ההמשך בפוסט הבא…