זמנים שכאלה...

פרשת וזאת הברכה התש"פ

לפני שש שנים כשטיילנו בהודו, אהבתי את זה שיש שאלה אחת שלא נהוג לשאול. יש מוסכמה לא מדוברת שבניגוד לארץ אף אחד שם לא שואל אותך "מה אתה עושה". כשהכוונה כמובן היא – "במה אתה עובד כשאתה בארץ". רק אחרי שאתה ממש בקשר טוב עם הבנאדם, ועברתם משהו ביחד אז אפשר להעמיק יותר וגם לשאול במה עוסקים כי מראש ההנחה שם שזה לא מה שמגדיר את הבנאדם. 

והאמת היא שבאותו זמן, גם לא הייתי כל כך שלם עם העבודה שלי. אני זוכר את הכיווץ בגוף כשמישהו מולי אמר שהוא "יזם" או "עובד בהייטק" או "רופא" ואני אמרתי שאני "מורה לספורט ומנהל צהרון". אז, בתחילת הדרך זה היה נראה לי פחות שווה, בסולם הדמיוני של "איזה עיסוק יותר נחשב" לא הרגשתי מדורג גבוה.

*

בפרשה, משה מברך את עם ישראל לפני מותו ומעניק לכל שבט ברכה משלו. כשהוא מגיע ליששכר וזבולון הוא מברך אותם *יחדיו* ואומר- "שְׂמַח זְבוּלֻן בְּצֵאתֶךָ וְיִשָּׂשכָר בְּאֹהָלֶיךָ" בין יששכר לזבולון היה הבדל מהותי שהתברר עוד מתחילת לידתם, ובא לידי ביטוי גם בברכתו של יעקב, שהייתה יותר הצבעה על אופי – "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" לעומת אחיו- "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם רֹבֵץ בֵּין הַמִּשְׁפְּתָיִם", וכנראה שההבדל הזה המשיך לאופיו של כל אחד מהשבטים. שבט אחד יותר עושה בחוץ, פועל בעולם, ושבט אחר יותר מכונס פנימה, לומד. יש משהו ביחסיות התמידית הזו בינהם, שכנראה לפעמים הייתה לרועץ. כשאתה למשל מאד טוב בעבודה פיזית, אבל תמיד מקנא באילו שיכולים לשבת וללמוד. או שאתה ממש כשרוני בניהול אבל אתה מקנא באילו שמאד יצירתיים וטובים בלנגן. 

משה אומר להם  – תשמחו במתנות שלכם. ביכולות המיוחדות שלכם. אל תתכחש אליה בגלל שאתה רוצה ליהיות גם קצת כמו אחיך, ההפוך ממך. 

*

היום אני שמח להגיד במה אני עוסק. אני רואה את המתנה שבזה ויודע שאני עושה את זה טוב ובאהבה.

אבל ההתמודדות לא נעלמה. היא עברה למימד אחר. אומנם אני פוגש אותה פחות מול תכונות מולדות שלי, אבל כן פוגש אותה הרבה בזמנים שהם "בין לבין". 

בין יציאה (בְּצֵאתֶךָ) לבין שהייה (בְּאֹהָלֶיךָ) כשאני צועד לכיוון מסויים אבל עדיין לא עזבתי את המקום הקיים, האם אני יכול לשמוח בו? 

נזכר בזמנים כמו – יום האחרון בחופשה, עוד לא צריך לעזוב אבל אני כבר מרגיש את הסוף, איך אהיה נוכח שם?

או מול רצון לשנות משהו במרחב העבודה והפרנסה, כשעדיין נמצא במקום הקודם, הזמן ביניים האלה – האם אוכל להיות שמח במה שיש לי כעת?

ואולי בכלל הכיוון נמצא בברכה שמשה מעניק לאח אחר : "וּלְנַפְתָּלִי אָמַר – נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'.." כשאני במקום שבו אני *שבע רצון* מהרגע הזה, ממה שאני עושה כרגע, גם אם זה "בדרך אל.." או "בדרך מ…" במקום הזה תהיה עבורי ברכה. 

שְׂבַע רָצוֹן וּמָלֵא בִּרְכַּת ה'.

ממש לאחרונה פתחנו קבוצה של "פרשת שבוע של הלב", כל מי שרוצה יכול לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית, בואו!

שתפו 🙂 

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email

אני אוהב את פרשת השבוע, וכותב עליה ממקום אישי וחופשי. אשמח לשלוח לכם קישור כל פעם שפוסט חדש עולה -↓