מה באמת מגיע לי?

פרשת ויצא התשע"ח

מכירים מישהו שמרמים אותו שוב ושוב והוא ממשיך בשלו?

מתנהל כרגיל כאילו כלום.

עובד, נותן את הלב, כאילו הוא "מעל" זה.

מכירים מישהו שמעליבים אותו ונראה שהוא לא נפגע?

ורק אומר ישר נכון אתה צודק…אני באמת לא בסדר…

בדרך כלל זה יכול להיות מכמה סיבות.

או מעלה נפשית-רוחנית מאד גבוהה,

או שיש לו מטרה שבזכותה הוא מתמודד עם זה בלי בעיה,

או שיש שם סוד,

סיבה נסתרת בתוכו,

שהוא חושב שבעצם זה מגיע לו.

בפרשת השבוע [ויצא] זה קורה ליעקב מול לבן.

יעקב עובד אצל לבן 7 שנים עבור רחל בתו,

בהתחלה זה מהאהבה ["ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה…"]

אחר כך זה אולי מאיזה מקום פנימי שלו שיש לו מטרה לסיים את זה,

אבל בסוף, אחרי שעוברות כבר יותר מדי שנים, [20 שנה!]

אני חושב שזה כבר תוצאה של מקום פנימי שמרגיש בתוכו ש"זה מגיע לו"

שהוא רימה את עשיו,

ועכשיו לבן מרמה אותו

מעיין קארמה,

ובגלל האמונה הזאת הוא מצדיק את העוול שלבן עושה לו,

כי כמה בנאדם יכול לסבול דבר כזה?

לעבוד ולעבוד ושמרמים אותו כל הזמן?

["ותחלף את משכורתי עשרת מונים"]

אני חושב שאדם יכול לסבול הרבה –

עד שהמצפון שלו שקט.

עד שמשהו בתוכו נרגע והוא אומר די.

כיפרתי.

אני יכול לצאת לחופשי.

**

אני נפגש הרבה עם המקום הזה בתוכי.

כשמשהו בתוכי מרגיש שאני "לא בסדר"

ואז אני יכול להרשות לרע להופיע במציאות שלי בגלל ש"מגיע לי כי אני לא בסדר"

ולא פעם אם אין איזה משהו רע,

אני בעצמי יכול להביא עליי תחושה רעה כי הייתי "לא בסדר".

מתוך תקווה שהתחושה הרעה תכפר על זה שהייתי לא בסדר.

האשמה הפנימית שבתוכי-

היא שמובילה פה הכל.

זה המנגנון ההרסני שגורם לכל כך הרבה מצבים שבהם אנחנו מרשים שיהיה לנו רע,

בין אם זה רע שאנחנו גורמים לעצמנו

ובין אם זה רע שהמציאות גורמת לנו ואנחנו לא נאבקים בה.

אם יעקב היה מרגיש שבתוכו הוא בסדר,

וגם אם הוא עשה טעויות עם עשיו-

אין ללבן זכות לרמות אותו,

בעיקר היה סולח לעצמו על מה שעשה,

מהר מאד הוא היה עף מלבן,

ולא אחרי 20 שנה.

אבל כנראה הוא הרגיש שכן, שזה מגיע לו.

שהוא רימה ולכן עכשיו מרמים אותו.

אני מרגיש שהמקום הזה של לברר *מה אני באמת חושב שמגיע לי*

האם בתוכי אני מרגיש שמגיע לי שיהיה לי טוב,

או שבגלל כל מיני סיבות כאלה ואחרות אני מצדיק דברים לא טובים שקורים לי במציאות,

ואולי אפילו מביא אותם על עצמי –

מתוך אותו מקום של אשמה שרוצה להרגיש כפרה בגלל זה,

הבירור הזה בעיניי הוא ממש חשוב, שלא ללומר קריטי לאיכות החיים שלנו.

ולא כדאי לחכות 20 שנה כמו יעקב,

כדי להבין שדי נמאס לי מהאשמה הזאת ובעצם – אני יכול לצאת לחופשי.

אם זה עשה לכם טוב – שתפו 🙂

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

מדי פעם אני כותב על הפרשה ממקום אישי,
אם אתם רוצים לקבל את זה חם מהתנור – צרפו כאן את המייל שלכם ↓