"וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת…. 
וְרָאָה הַכֹּהֵן אֹתוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֵׁנִית וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע וְלֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בָּעוֹר וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן מִסְפַּחַת הִוא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:
וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ וְנִרְאָה שֵׁנִית אֶל הַכֹּהֵן: וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשְׂתָה הַמִּסְפַּחַת בָּעוֹר וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן צָרַעַת הִוא…"

בעיקרון במבט ראשון פרשות תזריע- מצורע הם לא פרשות מובנות לי.
לא ברור לי מה זה כל העניין של טמא וטהור, למה בנאדם אשם שיש לו נגע ואז הוא צריך כל מיני תהליכים שונים, ובקיצור מי נגד מי, ומה בכלל הפרשה רוצה ללמד אותי חוץ מזה שמה יקרה יום אחד כאשר יהיו דינים של טומאה וטהרה וכו'.

אך למרות ההקדמה הפסימית,

בכל זאת התבוננתי על נקודה תהליכית בפרשה שאני חושב שיכולה ללמד אותי על תהליכים משמעותיים בחיים שלי.

הנקודה היא התהליך שאדם עובר כאשר יש לו "נגע".

ואני מתייחס דווקא למצב שבו הנגע עוד לא ברור, והמצב לא חד משמעי.

ואז האדם בא לכהן שמסתכל מה מצבו של הנגע, ושולח את האדם חזרה, כאשר רק הנגע בלבד מוסגר, ולא כל הבנאדם, ואחרי 7 ימים הוא חוזר אל הכהן שוב לראות מה המצב – אם זה מתוחם ולא מתפשט וחזר להיות כהה, אז האדם בתהליך הבראה וזה בסך הכל "מספחת",

אך אם לא והנגע מתפשט וגדל – אזי זה צרעת והאדם בעצם הופך ל"מצורע".

אני חושב שלתהליך עם הנגע – יש מה ללמד אותי בחיים.

לפעמים יש לנו איזשהו "נגע" במקום מסוים , בתחום מסוים, אצלנו בחיים.

זה יכול להיות פשוט נקודה רגישה שלנו, אזור פגוע.

בין אם הוא פגוע בגלל משהו מהעבר שלנו ובין אם משהו מהווה, המצב הוא שיש לנו לפעמים מקומות פגיעים ורגישים ,שזה קצת כמו נגע.

והשאלה היא – מה אני עושה עם זה ?

זאת אומרת שאם לי יש נקודת פגיעה מהעבר או מההווה וזה צף בחיים שלי – זאת בדיוק נקודה מאד משמעותית שאיתה אני רוצה להבין לאן אני לוקח את זה.
האם אני כבנאדם שמזהה בעצמו לפעמים "נגע" מצליח לבודד את הנקודה הזאת, או שהנקודה הפגועה משתלטת על כל הפריזמה שדרכה אני חווה את החיים.
וכשאני הולך לכהן [היום הייתי מחליף את זה במטפל\איש רוח\איש חינוך] הוא מתבונן בעצמו ועוזר גם לי להתבונן על הנגע, ושולח אותי לעשות עבודה עם זה.

אם אני מצליח לבודד את זה ולתחם את זה, לא להילחם בזה חלילה, אלא רק להשאיר את זה מתוחם ושלא יתפשט על כל מכלול חיי-  אז זה יכול להתחיל להירפא מעצמו.

אבל אם אני לא מצליח לתחם את זה, אז הנגע מתפשט ובגלל הנגע כל האישיות שלי כבר מופעלת ואני מגיב לעולם מהפריזמה הפגועה שלי,

ואז זה כבר הופך ל"צרעת" שזה אומר שהתהליך של לצאת מזה – הוא קצת יותר ארוך מקיף ומהותי כי צרעת היא כבר על כל הבנאדם ולא רק מספחת במקום מסויים.

במקרה כזה לצערנו לכל אחד יש פוטנציאל להפוך מאדם שיש לו נגע – נקודה פגועה או רגישה במקום מסויים – להפוך למצורע – שזה כבר משתלט על ההגדרה הכללית של האדם לפרק זמן מסויים, כי הוא נתן לנגע להתפשט לכלל אישיותו. ובמצב כזה תהליך הטהרה והניקוי כבר יותר רציני וארוך.

לכן אני חושב שהדגש בתהליך הזה של הנגעים מבחינתי הוא על התיחום.

כשאני מזהה בעצמי נגע למשל של ביקורתיות יתר, ולא משנה אם זה בגלל העבר או דברים מההווה שלי – אני יכול לנסות להיות מודע אליו, להתבונן בו ולתחם אותו, ולא לראות את כל המציאות שסביבי דרך הפריזמה של הנגע הזה, כי אז תהליך התיקון הופך להיות יותר ארוך וקשה.