"להכיר פנים"

פרשת שופטים התשע"ט

בכיתה ז'-ח' הייתי מסוכסך עם ילד שהיה בעל מידות גוף קטנות. קטן ורזה, נראה חלש כזה. כמעט כל מריבה ביננו, כשהגיעה לבירור אצל המחנכים, הסתיימה ב'פסיקה לטובתו'. החוויה שנצרבה בי היא של חוסר בירור אמיתי. מראה העיניים נורא פשוט, יש כאן ילד 'חזק' מול ילד 'חלש' אז די ברור איך אנחנו נעשה פה צדק.

בכיתה י' היה לנו ר"מ (רב מחנך) שפשוט העדיף את מאור (שם בדוי) על כל השאר.  לכאורה מה רע? הרי זה בסדר גמור שיש ילדים עם כריזמה שמצחיקים את המורה יותר מילדים אחרים, אלא שכשזה הגיע למצבי עימות – הוא פשוט לא היה מסוגל להעניש אותו. לא היו לו את הכוחות להתעמת מול תלמיד עם כריזמה כזו. כמובן שתלמידים אחרים הוא העניש בקלות.

עברתי בין שמונה מחנכים ומחנכות מכיתה א' עד יב'. שמונה אנשים שונים מרקעים שונים. אבל רק אחד מהם אהבתי והערכתי. רק את האחרון, שלימד אותנו בכיתה יא' – יב'.

קראו לו ר' זרח. (שם אמיתי)

כשאני שואל את עצמי מה עשה את ההבדל ? מה שחקוק אצלי כנער זה בעיקר דבר אחד מרכזי-

הוא לא עשה "פרוטקציה". הוא לא נתן ל"נתונים חיצוניים" או לקסם אישי לבלבל אותו.

בכותרת של כל מבחן אצלו היה משפט אחד ברור: "אמת קנה ואל תמכור" (ספר משלי,כג)

בפתיחת הפרשה (שופטים) משה מדבר על השופטים שצריכים לשפוט את העם משפט צדק.

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפָּט לֹא תַכִּיר פָּנִים וְלֹא תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם,  צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה.."

הטקסט מאד ברור ופשוט.

שופטים יקרים, כשאתם מגיעים למשפט אל תסמכו על עצמכם יותר מדי. תהיו סטריילים. כל הטייה הכי קטנה יכולה להשפיע על הצדק.

בדרך כלל אני לא קורה פירושים כי אני אוהב את הקריאה הפשוטה שלי, אבל רש"י כותב ככה: " לֹא תַכִּיר פָּנִים = אזהרה לדיין, שלא יהיה רך לזה וקשה לזה או אחד עומד ואחד יושב, לפי שכשרואה שהדיין מכבד את חבירו – מסתתמין טענותיו.." זאת אומרת אפילו הטייה הכי קטנה לטובת אחד הצדדים גורמת לזה שדין צדק כבר לא יהיה כאן.

היום אני (גם) מורה בבית ספר.

כנראה אחת מהמוטיבציות הפנימיות שהובילו אותי לתפקיד הזה היא הרצון לתיקון החוויות הפחות נעימות שחוויתי בבית הספר כילד, ובמיוחד מהמורים והמחנכים שלי.

כשאני קורא את הפרשה שלנו, אני נזכר בדיוק באחד הקשיים המרכזיים שחוויתי. התחושה הזו של ילד מול מבוגר, בעל הסמכות והכוח, שבסיטואציות מורכבות הולך אך רק לפי האינטואיציה שלו.

לפי ה"שוחד" שעיניו רואות ברגע זה.

ילד "חזק" מול ילד "חלש" , מישהו "כריזמתי" מול ילד "רגיל". או בקיצור כן "מכִּיר פָּנִים" וכן "לוקח שֹׁחַד".

אני מקווה שנקודה הזו תהיה עבורי זרקור של מודעות, כשאני פוגש היום ילדים מהעבר השני, כמורה.

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה.."

ממש לאחרונה פתחנו קבוצה של "פרשת שבוע של הלב", כל מי שרוצה יכול לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית, מוזמנים להצטרף!

שתפו 🙂 

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email

אני אוהב את פרשת השבוע, וכותב עליה ממקום אישי וחופשי. אשמח לשלוח לכם קישור כל פעם שפוסט חדש עולה -↓