פרעה ו"העבודה המשחררת"

פרשת שמות תשפג

השבוע הייתה איזו בעיה בגן של הבת שלי, ובהתראה קצרה הודיעו להורים שהגננת לא יכולה להגיע ושלא מוצאים מחליפה, וכרגע זה או שסוגרים את הגן או שההורים מתנדבים.
אז יצא שאני התנדבתי ביום שלישי לחצי יום, ורחלי אשתי למחרת ביום רביעי ליום שלם, וזה די סגר את הפינה עבור הגן.
אלא שביני לבין עצמי ואז גם ביני לבן רחלי היו לי כמה מחשבות ושיחות שבהם אמרתי לה- זה בעיה שאנחנו מתנדבים ככה לא? הרי יש מצב טוב שכולם יחשבו שאין לנו עבודה שזה ככה אפשרי לנו… 
אז האמת היא שרשמית באמת אין לנו עבודה בימים האלה. זאת אומרת שמבחירה אנחנו עובדים שצורה כזו שכמעט אין יום ששנינו חופפים, ואנחנו יודעים שזה קצת לא רגיל בנוף המקומי, ולפעמים זה מעורר סימני שאלה (לפחות ביני לבין עצמי)
הרי אני מסתכל שמאלה ימינה ואף אחד לא מתנהל ככה,
יש מירוץ וצריך לפרנס את המשפחה לא?
מצד שני הבאלנס העדין הזה, של המרחב המשפחתי-אישי-כלכלי הוא ממש קריטי לנו ברמות אחרות, שהאיזון לא יופר.
ויש מצבים שזה תוקע,
שכמו עכשיו אני שואל את עצמי אם אני לא מגזים ואולי אני לא באמת גדל ומתפתח כי אני שומר על האיזון הזה.
אבל בשורה התחתונה,
ותמיד יש שורה תחתונה, האורך רוח ,השהייה שלי עם הילדות, הזמן עם עצמי והזמן המאפשר ביני לבין אשתי, והאמת שגם האפשרות להתפתח לעוד כיוונים היא קריטית עבורי.
וזה מאתגר,
ומעלה ספקות לא מעטות.
במיוחד שאת החודש מסיימים בדרך כלל על הקצה.
אבל אז,
כל שנה מחדש,
כן, כל שנה מחדש כשאני קורא את הפרשה הזו, פרשת שמות
מגיע הפסוק הזה שיוצא מהפה של פרעה,
ומהמם אותי,
אין לי מילה אחרת לתאר את הנצחיות שאני חווה דרך הפסוק הזה שפשוט מזכיר לי את האמת היותר עמוקה של המציאות-
"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר."
כשאתה משה בא ורוצה להוציא לחופשי את עם ישראל – כנראה יש לך זמן מיותר,
תעבוד חזק יותר קשה יותר אינטנסיבי יותר –
ואז לא יהיה לך זמן לכל השטויות האלה.
אז תודה פרעה, תודה לך על הפסוק הזה שתמיד מאפס אותי
תמיד מזכיר לי שככה העולם עובד,
עם האשליה שהעבודה משחררת, נכון, היא משחררת מהאפשרות ליציאה ממצרים, כי כבר למי נשאר זמן או אפשרות לחשוב על זה.
תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.
בסוף בסוף, כנגמרים הסיבובים על הכדור, אולי עולה השאלה – מה באמת דברי השקר פה?
העבודה או היציאה ממצרים?
והשאלה הזו נשארת מהדהדת באוויר לנצח.