אני מוצא את עצמי לפעמים טובע ברשימות. מטלות שאני נותן לעצמי. סידורים.

מכירים את הפתקים הצבעוניים הקטנים האלו? אז בדיוק מהסוג הזה, רק שכל פעם המשימות מתחלפות. לאחרונה עם התקדמות הדיגיטל, המשימות גולשות כבר לנייד, כל מיני אפליקציות שמבטיחות לעשות לי סדר בחיים.

ולפעמים, כשמגיע זמן של שקט, בבוקר מוקדם או בערב או סתם במצבים לא מתוכננים, אתם יודעים לאן באופן טבעי אני הולך?

נכון, לרשימות. לסידורים. יש שם אשליה כזו של סיפוק, שאם לכאורה אצליח להוריד מהגב כמה מטלות , אז תהיה לי נחת וקצת "זמן לעצמי".

אבל זה לא קורה.

כי תמיד יש עבודה וסידורים ומטלות. והעניין הזה מלווה אותי הרבה שנים, אבל בשנה האחרונה- זה התעצם.  כי מאז שהבת הבכורה נולדה יש לבית "ולסידורים" הרבה יותר צרכים.

הרבה יותר לסדר בסוף יום כי הבית מתלכלך יותר מהר ובקלות, הרבה יותר קניות קטנות ודברים שקשורים אליה. בקיצור תחושה שהמטלות הכפילו את עצמם.

ולאחרונה הרגשתי שדי. מספיק.

זה חונק אותי. אני כל הזמן עושה סידורים בלי סוף ולא משאיר לי זמן להביט פנימה.

להתעסק בדברים שאני באמת אוהב ורוצה.

ואולי, רק אולי, אני בעצם "בורח" לסידורים? כי אני חושש להשאיר לי זמן פנוי? חושש מההתעסקות הזו בעצמי או בדברים שחשובים לי?

אולי זה שאין לי זמן, זה תירוץ טוב כדי שאני לא אוכל לעמוד מול עצמי ולשאול באמת מה אני רוצה לעשות בזמן ה"פנוי" שיש לי?

***

השבת בפרשת השבוע, פרשת שמות, מסופר על עם ישראל שמשועבד לפרעה במצרים. משה רבינו בא ומבקש מפרעה "שַׁלַּח אֶת עַמִּי…" , פרעה עונה להם, למה אתם מפריעים לעם שלכם עם בקשת החירות הזו?  כנראה שיש לכם יותר מדי זמן פנוי  אם אתם מצליחים להתעסק ולחשוב על לעבוד  את אלוהיכם ולבקש חירות.

"נִרְפִּים הֵם עַל כֵּן הֵם צֹעֲקִים לֵאמֹר נֵלְכָה נִזְבְּחָה לֵאלֹהֵינוּ.." יש להם יותר מדי זמן שבו הם בהרפייה, הם לא מספיק שקועים בעבודה, אחרת הם לא היו רוצים כלום חוץ מרק לשרוד ולא היו להם דרישות מיותרות.

ואז פרעה אומר לשוטרים שלו להקשות עוד יותר את העבודה על עם ישראל:

"תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר.."

והפסוק הזה אומר הכל.

לדברים החשובים ביותר בחיים פרעה קורא –" דברי שקר".

הוא יודע שהדרך הכי טובה למנוע מלהתעסק בהם היא פשוט להכביד את העבודה על האנשים.

ככל שיעבדו יותר קשה כך יהיה להם פחות זמן להתעסק במהות. בחירות.

***

באמירה הזו של פרעה, יש עבורי נקודת מבט יסודית על החיים.

היא גורמת לי לשאול את עצמי מדי פעם, האם אני מתעסק יותר מדי בעבודה, סידורים, ניקיון הבית, חשבונות, או כל מיני דברים ש"צריך" לעשות,  והאם בכלל נשאר לי זמן להתעסק במהות? בדברים שפרעה מכנה "דברי שקר".

ואולי , בכלל אני *הפרעה של עצמי*.

אני מכביד על עצמי את העבודה האינסופית, את הסידורים והמטלות שלא נגמרות, כדי שלא אצטרך להתעסק במהות.

כדי שלא ישאר לי זמן לבקש חירות, או לבקש תיקון פנימי לדברים שבאמת כואבים לי, או להתמודד בכנות עם מערכות יחסים מורכבות.

כשאני שם לב ומזהה בעצמי שאני יותר מדי שוקע בעבודה ומטלות וסידורים, אני חוזר למשפט החזק  הזה של פרעה – "תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ וְאַל יִשְׁעוּ בְּדִבְרֵי שָׁקֶר" ושואל את עצמי מאיזה "דברי שקר" אני בורח כרגע… עם מה אני לא רוצה להתמודד ולכן "בורח" לעבודה קשה.

ברגע שאני שם לב ושואל את עצמי ככה, מתחילים להתגלות לי דברים , אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.