אחרי שהתחתנתי עם רחלי, אהבתי לחשוב על עצמי כאדם די "גמיש". ראיתי בזה תכונה יפה, שעושה טוב לזוגיות. למשל אם מתלבטים לאן ניסע בשבת, לדרור פחות קריטי. אני גמיש! מה שנחליט אני יכול להתאים את עצמי אז יאאלה, בקטנה.
מתוך התדמית הגמישה הזו, היה קופץ לי לפעמים מירמור קטן. "סבבה נעשה מה שאת רוצה…" אבל בפנים מרגיש חמוץ… ואז זה גם היה יוצא החוצה.
לאט לאט נהיה פחות נעים. לשנינו.
כי רגשות מהסוג הזה, גם אם זה בקטן, יכולים לייצר אווירה עכורה בבית. והכי באסה שלא היה ברור לי על מה. מה כואב לי? הרי אני אמור להיות גמיש! מאיפה צץ לו המירמור הזה?
אולי התדמית הגמישה שלי לא נכונה?
—
גמישות יתר, גופנית, היא מצב לא בריא.
לעיתים נדמה לנו שאנשים גמישים מאד (גופנית) זה אחלה אבל בעצם זה סוג של תסמונת לא בריאה.
מצב של גוף בריא הוא כאשר יש גמישות שמלווה בחוזק. בשריר מפותח (שמטבעו הוא מכווץ ומגביל) ובכל זאת עדיין גמיש.
בשנתיים האחרונות ההבנה הזו מחלחלת אליי יותר ויותר.
זה לא רק שהייתי "גמיש", אלא שהגבול שלי, השריר שלי,
ובעיקר הבהירות לגבי הרצון שלי – היו לא כל כך מפותחים.
ולשריר רצון חלש יחד עם גמישות יתר – יש תוצאות שלילית.
אחת מהן הייתה המירמור.
—
בפרשה השבת (ניצבים) יש פסוק שאני מאד אוהב, והשנה אני קורא אותו אחרת.
כל כך אחרת.
"הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים"
תמיד תמיד תמיד הדגש שלי היה על זה שפשוט לבחור בטוב, לבחור במה שמחייה אותי, לבחור בברכה…
הפעם אני רואה משהו שונה.
וּבָחַרְתָּ. = חַיִּים.
רק במקומות שבהם אני בוחר, שם אני חי.
בכל המקומות שבהם אני מרצה, פועל מאנרציה, פועל "כי ככה צריך" נגרר ולא בוחר- שם אני מת.
כל בחירה, הכי קטנה, בשבילי היא ניצוץ של חיים.
—
גם בבית האישי שלי כשאני בוחר עכשיו לשטוף כלים אני לא עושה את זה "רק כי צריך" אלא כי בחרתי ברגע זה ברצון שיהיה לי יותר נעים. ואם לא? אז אני פשוט לא עושה את זה.
כשאני בוחר להקשיב לאשתי אני מקשיב לה מתוך בחירה ורצון. כשאני בוחר עכשיו להיות בבית אני לא עושה את זה רק כי אני "חייב" אלא כי אני רוצה.
משתדל לשאול את עצמי לפחות פעם ביום, בעיקר דווקא מול דברים ממש קטנים, האם אני בוחר בהם או פשוט מרצה \ פועל כי צריך \מכוח האנרציה.
נכון שזה ממש לא תמיד פשוט, ולפעמים הבחירה הזו מעוררת הרבה קשיים, אבל בעומק זה עושה אותי יותר חי.
המסע מריצוי וגמישות יתר לרצון חזק ובהיר – הוא מסע ארוך, אבל גם רומא לא נבנתה ביום אחד…
ממש לאחרונה פתחנו קבוצה של "פרשת שבוע של הלב", כל מי שרוצה יכול לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית, בואו!
שתפו 🙂
אני אוהב את פרשת השבוע, וכותב עליה ממקום אישי וחופשי. אשמח לשלוח לכם קישור כל פעם שפוסט חדש עולה -↓