"כי תצא למלחמה"

הפירוש המוכר של רש"י: במלחמת רשות הכתוב מדבר.

כל הסיפור שמספרת התורה על מה עושים עם אשת יפת תואר בשבי וכל ההתגלגלות הזו – בעצם זה רק במלחמת רשות. 

כי במלחמת מצווה- אין שבויים בכלל, ולכן אין אפשרות להגיע למצב כזה.

האמת, זה ישר לקח אותי, למלחמות אני עושה בחיים.

תופעה שבעולם הגדול שמשתקפת בי בקטן.

מלחמות קטנות בתוך הבית או מול אחרים ואולי בעיקר גם מול עצמי.

והרגשתי שהמשפט של רש"י אומר הכל-

"במלחמת רשות הכתוב מדבר"

ז"א כל הסיבוך והשקיעה בבוץ מתחילה בעיניי מעצם זה שאני בכלל נכנס למלחמת רשות.

כי מלחמה אמורה להיות כנראה האופציה הכי אחרונה,

שאם נכנסת למלחמת רשות- אתה כבר בבעיה. 

או מלחמה שהיא חובה כי אין ברירה אחרת ואז פשוט הולכים עד הסוף, או בכלל לא, 

אבל מלחמת רשות ? זה הסיבוך הגדול.

וזה יכול לקרות לי מול אחרים סביבי, האם יש איזו סיטואציה שעצבנה אותי ואני הופך את זה למלחמה, או בתוך הזוגיות,

וכמובן קורה לי מול עצמי.

האם יש דברים בתוכי שאני לא מקבל, ואז מה אני עושה?

נלחם?

כמה מלחמות ביום ? כמה חזיתות פנימיות וחיצוניות? 

ועוד יותר-

כמה מהם זה באמת מלחמות חובה, וכמה מלחמות רשות….

אני חושב לעצמי כמה חשוב לבחור את המלחמות שלי.

ויש משפט מספר הטאו שיושב לי בראש בהקשר הזה:

"ניצחון

במלחמה

הוא

לא

יותר

ממסע 

לוויה"