הגורם הנסתר במשוואה

פרשת כי תבוא התשע"ט

קיץ של חודש יוני, לח ודביק בפתח תקווה אני יושב וחורש על ספרי המתמטיקה לקראת הבגרות. אחד החוברות שהיו לי, אם אני זוכר נכון הייתה של "אנקורי" והיו מבחנים שהיו בשנים עברו עם התשובות בסוף. איכשהו נתקעתי על איזו משוואה מאד ארוכה ומשום מה לא הצלחתי לפתור אותה, מאיזה כיוון שלא ניסיתי. הייתי קרוב ליאוש וגם התשובה בסוף לא עזרה לי פשוט כי לא הבנתי אותה. החלטתי להתקשר לחבר שידעתי שהוא ידע. ואז תוך כדי שאנחנו מדברים הוא אומר לי, "דרור, לא שמת לב או שלא התייחסת יש עוד גורם\נעלם נוסף במשוואה שהתעלמת ממנו…" ואז, ממש כמו שמתארים בספרים על הבודהא הרגשתי לרגע "הארה" , לא רק בגלל שהצלחתי להבין את המשוואה, אלא כי פתאום הרגשתי בכל ליבי שזה משהו שנכון עבורי לכלל החיים.

בפרשה (כי תבוא) מתוארת מצוות ביכורים. ביכורים זה אומר לתת את ראשית התבואה שלך – לאלוהים. אחרי שהגעת לארץ וישבת, ונטעת עצים, את ראשית ביכורי האדמה אתה צריך לשים בטנא וללכת למקום שבו "שוכן אלוהים", ושם כשאתה מביא את ראשית הביכורים, אתה לא מסתפק רק בזה, אלא אמור לספר את כל ההיסטוריה שלך כעם ואז תתן את הביכורים.

"וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ… וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב  וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ… וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'…"

יש משהו לא טבעי בסיפור הזה של ביכורים. אני חושב על זה שאני בא לאדמה, משקיע בה כל כך הרבה, מכין אותה, מטפח, זורע, משקה, עושה מלא מלא דברים, ואחרי הרבה זמן סוף סוף יוצא פרי. סוף סוף אחרי כל המאמץ הזה שלי ושל האדמה ביחד, כשאני שמח ומאושר מהדבר הזה – אני צריך לקחת אותו ולהעלות אותו למקום של אלוהים ועוד לספר סיפור היסטוריוני שלם שבכלל לא נראה קשור לעבודה שלי ולקשר האישי שלי עם האדמה, הטבע, וכל מה שעברתי שם. ואני תוהה מה העניין הזה. מה הקטע.

מה העבודה הזאת לכם?

כשגילינו לפני 3 וחצי שנים שאשתי בהריון, מהרגע הראשון ליוותה אותי תחושה כזו מיוחדת של פליאה. כאילו ברור לי שזה דרך הטבע וכל זה, ובכל זאת, אין לי מילים להסביר את זה שידעתי שיחד עם כל הטבעיות, יש בדבר הזה גם משהו מעבר, פלא שאין לי מילים להסביר אותו. כאילו יש שם משהו נוסף, "גורם\נעלם נוסף במשוואה". אין לי מילים לתאר את הגורם הנוסף במשוואה אבל זו תחושה שמלווה אותי לא מעט בחיים.

גם במצוות ביכורים אני מרגיש שהכוונה מופנית בדיוק אל אותו "גורם\נעלם נוסף במשוואה". זה נכון שאתה עובד ומשקיע ויחד עם האדמה יוצאים פירות, אבל גם בדבר הטבעי הזה יש פלא. משהו מעבר רק לעבודה שלך והחיבור לאדמה. ובעצם דרך זה שאתה מביא את הביכורים ומזכיר את כל ההיסטוריה שלך – זו הזדמנות להזכיר לעצמך שיש משהו מעבר. להיזכר ברוח הגדולה שמעבר לתהליכים הטבעיים הרגילים. (בתורה קוראים לרוח הזו, לגורם שמעבר – אלוהים)

ובעצם במילים פשוטות – לתרגל ענווה.

ממש לאחרונה פתחנו קבוצה של "פרשת שבוע של הלב", כל מי שרוצה יכול לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית, בואו!

שתפו 🙂 

שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email

אני אוהב את פרשת השבוע, וכותב עליה ממקום אישי וחופשי. אשמח לשלוח לכם קישור כל פעם שפוסט חדש עולה -↓