הייתה לי פעם ידידה, מאיה, שרציתי שתהיה חברה שלי. האמת ש"רציתי" זה אנדרסטייטמנט. ניסיתי. התעקשתי. התעקשתי יותר. חשבתי שזה רק עניין של זמן. הרי בסוף יש לנו קשר טוב אמרתי לעצמי, אז למה לא?

יום אחד חבר שלי אלון תפס אותי לשיחה ואמר לי – "דרור, שחרר. נתקעת על הקטע הזה עם מאיה, ואתה לא עוזב. ככל שאתה משקיע בזה יותר אנרגיה, ככה יותר קשה לך לוותר על הרעיון הזה, למרות שהמציאות מראה לך שזה לא הולך לקרות. ואני כאן, חבר שלך, בשביל לעזור לך לראות שזה פשוט לא יקרה…"

כעסתי עליו. כמה כעסתי עליו באותו רגע.

…

אין לי היכרות עם עולם ההייטק. הכי קרוב שלי זה לדעת שאמא של רחלי עובדת בתעשייה. אבל לפני 7-8 שנים בערך כשנפתלי בנט רק נכנס לפוליטיקה הוא שחרר איזה ספר דיגיטלי שבו הוא כתב על התקופה של האקזיט. זה עניין אותי (היום כבר לא) וקראתי את הספר. דבר אחד נשאר לי חרוט מהספר הזה ובו הוא מספר כמה זה קשה לוותר על רעיון לסטארט-אפ.

אחרי שהשקעת בו כל כך הרבה זמן, עבודה, וכסף. כמה אנשים יכולים להיתקע על זה רק בגלל שהם כבר מאוהבים ברעיון שלהם. משוכנעים שבסוף זה יצליח. בסוף חלקם אולי יצליח אך חלק גדול מהם פושטים רגל ואין להם ברירה אלא להכיר בזה שהסטארט-אפ הזה כנראה לא יעבוד ואולי כדאי לחשוב על אופציה אחרת.

…

כשנוחתת המכה השישית, מכת-ארבה על המצרים, באים עבדי פרעה אליו ואומרים לו: "עַד מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ שַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים…הֲטֶרֶם תֵּדַע כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם?!"

תגיד פרעה, אתה לא קולט? אתה לא רואה שזה הולך להרוס אותנו הסיפור הזה עם בני ישראל ואלוהים שלהם?  שחרר אותם כבר! כולנו כבר רואים שזו התעקשות מיותרת, ואתה הולך ראש בקיר. יש לך שם "נקודה עיוורת". אתה מרוכז במטרה, ברעיון שלך שתנצח את אלוהים ואתה לא מוותר, ובנתיים כולנו סובלים וגם לך לא תהיה ברירה אלא לוותר בסוף.

…

אנחנו מוצפים בסיפורים על אנשים שהתעקשו על החלום ובסוף הצליחו.

גיי- קיי רולינג נדחתה על ידי מלא הוצאות ספרים עד שמישהו הסכים להוציא לאור את הארי פוטר. הממציאים של Airbnb עד היום שומרים צילומי מסך של כל המשקיעים שדחו אותם ואמרו להם שזה רעיון מיותר שאין לו היתכנות.

אברהם לינקולן הובס מלא פעמים עד שנבחר להיות נשיא ארה"ב.

אז מה נכון יותר?! להתעקש עד הסוף או לא?!

יש כאן גבול דק. גבול דק מאד.

בין להתעקש על משהו בצורה חיובית עד שתגשים את החלום, לבין ללכת עיוור עם ראש בקיר עד שאתה פושט רגל.

…

מה עושים במצב כזה?

אני לא מתיימר לתת תשובה. אבל  יכול לשתף שאני תמיד חוזר לקרוא את קטע הזה עם פרעה ומכות מצרים.

וכשאני קורא אותו אני רק מנסה להפנים ולהזכיר לעצמי שפשוט יש בחיים מצבים כאלה.

מצבים שגם אני יכול להיות גם ראש בקיר. בדיוק כמו פרעה.

ולרגע אחד, לנסות להטיל בהם ספק. להחזיק את זה בתוכי בו זמנית ביחד עם האמונה והעקשנות הבריאה.

ואולי דרך ההחזקה המשותפת, של האמונה והספק תתגלה בהירות חדשה.