בגיל 17 קיבלתי מיונים לגיבוש חובלים. וואו איך התרגשתי! מאותו רגע קראתי עליהם הכל. התחלתי להתאמן מחדש בשחייה, הדבקתי מדבקות בחדר של "התגייס לחובלים". הייתי לגמרי INTO IT.
אבל אז הגיע הגיבוש. ארבעה ימים בבסיס בעתלית. התחיל דווקא בסדר, הרגשתי מוכן מבחינה פיזית וחיכיתי לסיים את זה בכבוד. אלא שמתישהו לאורך הגיבוש המפקדים התחילו להגיד לי משפטים כמו :"אתה לא בנוי לזה", "אין לך סיכוי", "עדיף שתפרוש וכד' … ואני, לקחתי את זה מאד מאד קשה.
אמרתי לעצמי בלב : מה, הם לא רוצים אותי פה ?! אני לא מוכן להתאמץ בשביל מקום שמנסה להכשיל אותי.
פרשתי באמצע. (כמובן שאז לא היה קורסי הכנה ובכלל לא הבנתי שזו רק טקטיקה לבחון את המנטליות שלי)
שנתיים קדימה, עשיץי גיבוש צנחנים. ואותו דבר חוזר על עצמו. גם שם לא למדתי את הלקח, ואני מוצא את עצמי פורש באמצע.
בחוויה שלי – נכשלתי שני כישלונות מנטלייים.
היה לי קשה להסביר לעצמי איך זה קרה ולמה, אבל פתאום עכשיו, כשקראתי את הפרשה של השבת [בשלח] מצאתי נחמה.
*
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף…"
איזה קטע זה. הרי לאלוהים יש כוח להוליך את עם ישראל מאיפה שהוא רוצה, הרי רק לפני רגע הוא קרא להם את הים! אבל לא.
אלוהים מתחשב ביכולת המנטלית של עם ישראל. הוא יודע שמדובר בעם של עבדים מבחינה מנטלית, ואם הם יתנסו עכשיו במלחמה, הם עוד לא חזקים מספיק, ורק ירצו לעוף משם חזרה למצרים. הם פשוט לא בנויים לזה.
והיופי הוא שזה בסדר.
זה בסדר, כי זה המקום שלהם כרגע.
זאת המציאות הנפשית – מנטלית שלהם, ואלוהים מתחשב בזה.
מתחשב בזה שבסיטואציות מסויימות אין אפשרות אחרת אלא ללכת בסיבוב, בעקיפין, בהדרגתיות.
ולהיות בחמלה לזה, כי זה המצב.
*
עבורי זה נחמה גם למקום שהייתי בו אז. נער בן 17 , ילד בכור מפ"ת בלי שום הכנה, שבאמת מבחינה מנטלית לא היה בנוי לזה שיבחנו אותי ויגידו לו "אתה לא מסוגל!" ושזה לא יזיז לו, כי זה כן הזיז לי. ובאמת לא הייתי מתאים למקום הזה.
זה מי שהייתי.
וזה בסדר. ולאט לאט אחרי שהתגייסתי לגולני דברים התחילו להיבנות בהדרגה גם מהבחינה הזו.
ואני מרגיש את זה גם כלפי העתיד.
לראות מה היום אני מסוגל לעשות בלי בעיה ויכול ללכת ישר, ואיפה המקומות שבהם אני צריך לעשות סיבוב " דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" , לנוע לאט ובהדרגתיות כדי להגיע לאן שאני רוצה להגיע. להיות בחמלה לתהליך הזה. שלפעמים יש בי כוחות ללכת ישר אל המטרה, ולפעמים לנוע בסיבוב ומעגלים.
אני משתדל לכתוב כל שבוע את 'פרשת שבוע של הלב' שלי.
אשמח לשלוח לכם קישור בוואטספ כל פעם שפוסט חדש עולה.
הצטרפו לקבוצה השקטה כאן (רק אני שולח) ↓
פתחנו קבוצה בפייסבוק של "פרשת שבוע של הלב", וכל מי שרוצה מוזמן לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית,
נכתבים שם דברים מדהימים – בואו גם !