לעלות למגרש ולשחק

פרשת בראשית תשפב

 

השיעור הראשון שפתח את קורס הקאוצינג כשלמדתי לפני עשור בתו"ת של אלון גל, דיבר על ההבדל בין שחקן לפרשן. זה ההבדל המוכר הזה בין אלה שמדברים, מנתחים, מסבירים, ואת כל זה עושים מבחוץ, לבין אלה שעושים, שנכנסים למגרש, מזיעים מוכנים להפסיד אבל גם מרוויחים את הזכות לנצח וליהנות מזה.
האמת שזה די ידוע, ובכל אחד מאיתנו יש אזורים וחלקים שבהם אני בוחר להיות בעמדת הפרשן ויש אזורים שיותר קל לי בהם להיכנס למשחק ולנסות.
אבל מה יכול לעזור לי לעשות את המעבר, את תנועה הנפשית שמצליחה לזוז מעמדת הפרשן לעמדת השחקן במקומות שבהם אני רוצה מצד אחד אבל גם די חושש ומתבחבש שם?
**
גדלתי כאדם מאמין, ובערך מגיל 17 עד סביבות גיל 25 העסיקה אותי ברמה כזו או אחרת שאלת "הלמה" .
למה אלוהים ברא את העולם, מה התכלית שיוצאת לו מכל זה, ולמה לי לשתף פעולה עם זה.
מה הלמה שלי, מה התכלית שלי.
קראתי המון 'ספרי קודש' וגם ספרים אחרים ובתכל'ס לא הצלחתי למצוא תשובה מהרציונל שתספק אותי.
מתישהו בתהליך איטי אך בטוח, הבנתי בידיעה לעומק (שאין לי איך להסביר את התחושה)
שפשוט יש שאלות שאין עליהם תשובה,
ואני צריך לבחור האם אני פשוט רוצה לבחור בחיים, כי מהראש והרציונאל אני לא אקבל את התשובה לשאלת ה"למה"
להפתעתי כשקראתי השבוע את פרשת בראשית, ירד לי עוד אסימון קטן על  נקודה בעניין.
**

לפרשת בראשית יש הקדמה לא כתובה.

ההקדמה היא ההחלטה שבה אלוהים בוחר לעבור מפרשן לשחקן.
הוא יכול להישאר אינסוף , טוב מוחלט, הוויה נצחית או מה שזה לא יהיה,
אבל אלוהים "מצמצם את האינסוף" ובורא את העולם , ואת האדם , עם יכולת הבחירה המוחלטת מה שכבר אומר שהולך להיות פה טעויות, באלגן, והרבה ממנו…
וכבר בפרשה רואים את כמות הפספוסים והטעויות עד שבסוף פרשת בראשית אלוהים אומר: "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ"

ובכל זאת ואף על פי כן הוא בחר ובוחר לברוא את העולם ולהמשיך אותו.
*
גם השבוע, בעניין הרבה יותר קטן, הייתה לי התלבטות בקשר לאיזו קבוצה שרציתי לפתוח ושיווקתי לא מעט, אך לא הרגשתי שיש 'מספיק' אנשים כמו שרציתי מלכתחילה והתלבטתי האם נכון לי לפתוח גם ככה. ההתלבטות ליוותה אותי ממש עד הרגע האחרון והתווספו אליה גם מחשבות חולשה בסגנון "אני לא מספיק טוב"
אבל ברגע אחד של הארה מהפרשה, נתיישב לי בלב – שבכלל בעצם כבר הצלחתי.
זה לא כל כך משנה מה אחליט, עצם זה שניסיתי, והייתי מוכן לעלות למגרש ולנסות – זה כבר ההצלחה, כי בדיוק כמו אלוהים, אני בחרתי לשחק.

נ.ב. בסוף החלטתי לפתוח את הקבוצה והיה לי אחלה