בניסוי החינוכי הגדול ביותר שנעשה כאן בשנים האחרונות בעקבות אילוץ הקורונה, נתנו לי כמו לכל מורה אחר ללמד רק כיתה אחת מחולקת ל2 חלקים. כל חלק בן 15 תלמידים בממוצע. ואני, שביום יום מלמד בעיקר חינוך גופני, מצאתי את עצמי מלמד את רוב שעות היום בתוך הכיתה. זה התחיל מחשבון, דרך כישורים חברתיים ועד לתורה. לכבוד יום חמישי אפילו עשינו ביחד שיעור פרשת שבוע. (זה בית ספר מעורב שלומדים בו גם ילדים מבתים חילוניים וגם מבתים דתיים ומסורתיים)

כשסיפרתי לילדים על הפרשה באופן כללי, התמקדתי במילה אחת שידעתי שהם לא מכירים – ריבית.

בפרשה שלנו (בהר בחוקותיי) מסופר על כל מיני מקרים שבהם אדם אחד זקוק לעזרת חברו, וכאשר הוא מקבל אותה, אלוהים מצווה העוזר לא להשתמש בכוח שיש לו על חשבון הנעזר, אלא לנהוג 'לפנים משורת בדין'.

למשל במקרה של ריבית, אם אדם מלווה לחברו  כסף, אומנם בזמן שהכסף אצל חברו הוא לא יכול להשתמש בו, והוא לכאורה מפסיד מזה ולכן מצד הדין אולי לגיטימי שייקח על זה תשלום, שזו בעצם הריבית. אך התורה כותבת שאסור לו לקחת אותה, אלא לנהוג לפנים משורת הדין, ולהלוואת לחברו את הכסף בלי תשלום אקסטרא.

הילדים בכיתה מאד אהבו את הדוגמאות איך הם יכולים להלוות אחד לשני, ואיך זה נכון לעשות את זה, ואיך זה עם ריבית.

אבל בדרך הביתה עברו לי כל מיני מחשבות על זה. מעבר למחשבות על זה שכל הכלכלה והבנקים בנויים על ריבית בצורה כזו או אחרת, חשבתי גם על ריבית במושגים של הנפש.

יש דבר כזה?

***

"אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ"

הרי הכל מתחיל מבקשת עזרה.

מהנזקקות של אחד לשני.

ואיך במקום הזה, הפגיע, אפשר לתת עזרה בצורה של 'לפנים משורת הדין' או לתת עזרה עם ריבית.

אפילו ביחסים זוגיים קרובים, השאלה הזו עולה.

האם כשאני משקיע באחר, אני רק מלווה ומשקיע בשביל שאחר כך הוא יחזיר לי בריבית, ובעצם אני מרוכז רק בטובת עצמי שתגדל מהסיטואציה הזו?

או שאני רוצה לעזור לו כי באמת יש לי כרגע כוח 'לעזור לו לקום' ,

להחיות אותו, לעשות בשבילו,

אתה רואה שכרגע הוא צריך עזרה ואתה שם. מחייה אותו. בלי המקום הזה שמחכה לריבית ולגדילה העצמית שתצמח לו מזה.

זה ניואנס קטן אבל בונה עולם אחר של יחסים, של אווירה.

ובסוף בסוף, אלו דברים המסורים ללב.

המקום שממנו אני פועל, המניע שלי, ואיך זה מתבטא במציאות יעשה את ההבדל אם יש כאן הלוואה בריבית או יש פה הלוואה שרוצה להקים את החבר שלי, השותף שלי, האח, הבת זוג.

זה הבדל קטן בכוונה, שרק אני ואלוהים יכולים להבחין בו (וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ ) אבל זה מה שעושה את ההבדל של "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ".