לפני 12 שנים וקצת הגשמתי חלום.
במשך כל התקופה האחרונה של השירות הצבאי שלי, הלב שלי חלם בשמירות על הרגע שבו אסיים לשרת ואעבור לגור באזור הכי יפה בארץ- בגולן. הייתי מדמיין את השקט, את הנופים וחלמתי שגם אוכל לעבוד עם בני נוער ולהכיר אנשים חדשים.
לא ידעתי איך זה יקרה, כי אז לא הכרתי שם כלום, אבל חבר טוב סיפר לי שמקימים שם בית מדרש לבוגרי צבא ואז בכל יציאה הביתה הייתי "קופץ לגולן" כדי לברר…מפה לשם פרסמתי שלט קצת מצחיק שבוגר צבא שהולך ללמוד ב… מחפש מקום מגורים אצל משפחה ותליתי בכמה ישובים בגולן. 2 משפחות חזרו אליי. ואחרי כמה זמן עברתי לגור אצל אחת מהם. תוך כדי אותה תקופת מעבר, מישהו שהכרתי מלפני אמר לי שאף קומונרית לא הגיעה השנה לישוב שלהם, ואולי, במקרה, מתאים לי לעשות את התפקיד השנה? אמרתי יאללה, מתאים.
תוך חודש מאז השחרור שלי מצאתי את עצמי גר בגולן וקומונר עם צוות של 11 בני נוער חמודים.
אני לא יכול לשכוח התחושה שלי נוסע בתוך הכבישים הארוכים עם הנוף הירוק של הגולן ופתאום אומר לעצמי, דרור, הגשמת חלום.
***
לפני 5 וחצי שנים *לא* הגשמתי חלום.
אחד הדברים הראשונים שאני זוכר שסיפרתי לאשתי שעוד כשרק הכרנו היה שיש לי חלום להקים מדרשה.
לא כמו המדרשה שהכרנו בה [מדרשת עין פרת שאני אוהב מאד] אלא משהו דומה מבחינת הגילאים אבל שהתוכן שם יהיה ממוקד בעיקר בהתפתחות אישית.
בשנה הראשונה אחרי שהתחתנו התחלתי לחפש את זה, איך להגשים את זה, והתחלתי להדריך במכינה באזור שלנו עם כוונה להקים את תוכנית הבוגרים שלהם, שבעצם תהיה משהו דומה למה שאני מדמיין, למדרשה שחלמתי עליה.
לקראת סוף השנה וההכנה לשלב הבא, ראשי המכינה תפסו אותי לשיחה צפופה, האם אני מוכן באמת לעשות את זה, להתמסר לזה עד הסוף, ולהכיר את המחירים של זה. אני זוכר שהלכתי הבייתה וחשבתי על זה כל הלילה ובבוקר אמרתי להם לא.
ויתרתי על החלום.
***
בפרשת השבוע של השבת [וישב] אני פוגש את יוסף וחלומותיו.
אני מרגיש היום שיש משהו בחלומות של יוסף שהוא מאד מבלבל ומתעתע עבורי.
הרבה שנים יוסף וחלומותיו היו בשבילי מעיין קריאת כיוון כזו של :
"מי שחולם באמת עד הסוף – מגשים את החלומות שלו"
או שחשבתי על המשפט הזה שאחיי יוסף אומרים: "הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ…וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו" ואיך בסוף זה לא עזר להם, החלום של יוסף התגשם,
ואני לקחתי את זה למעיין מקום של "אני מול העולם" ושגם אם האנשים סביבי לא מבינים או מזלזלים, גם אני כמו יוסף – אגשים את החלומות שלי בסוף.
והיום, יש בי מבט קצת אחר על החלומות של יוסף.
מצד אחד – נכון, הם באמת התגשמו.
מצד שני – הדרך להגשמה הזו עשתה לו רע ממש.
דרך החתחתים הנוראית שהוא היה צריך לעבור עד שהם התגשמו. זה כאב גדול.
לראות את האחים שלך שכל כך שונאים אותך, להיטלטל בדרך למקומות נוראיים, לחוות את בית כלא, לעלות לגדולה ואז שוב ליפול…
ואני מרגיש שיש פה מימד מסויים שהחלום של יוסף די "רמס" אתו.
או לפחות חלקים בתוכו וממנו.
ואני תוהה לעצמי, בדיוק במקום הזה – האם החלומות שלנו צריכים לרמוס אותנו?
עד כמה אני צריך להגשים אותם על חשבון צרכים אחרים שלי?
וזה מאד רלוונטי לטעמי היום, כשאנחנו חיים בעולם שמוצף כל הזמן במסרים בלי סוף של – "תגשים את החלומות שלך" , וכמעט כל שבוע יוצאת סדנה או ספר שבאים ללמד אותנו איך להגשים את החלומות שלנו בכל מחיר, וכל מיני דברים בסגנון.
***
אז איך לדעת האם ללכת עם החלום שלי או לוותר עליו?
כשניסיתי לדייק עם עצמי, אני חושב שזה שאלה של מאיפה בתוכי החלומות שלי מגיעים.
כי יש חלומות שמגיעים ממקום של רצון בלהיות יותר אני. להתרחב. לתת למהות שלי יותר מקום בעולם. לא כדי להשיג כל מיני דברים אלא פשוט כי זה מה שאני מרגיש שמתאים למהות שלי מבפנים.
ויש חלומות שבאים ממקום הפוך, שאם מדייקים את זה פנימה, אני מרגיש שאני לא מספיק שלם עם עצמי, שאני לא מספיק בעל ערך או משמעות, ולכן אני חייב את החלום שיראה לי שאני שווה משהו. שהנה עשיתי משהו בעולם.
ואם לפרט לגבי שני החלומות שכתבתי עליהם בהתחלה, אני מרגיש שבחלום על הגולן, היה בתוכי משהו שרצה להיות יותר אני. למצוא לי מקום שאוכל להרגיש בו טבעי יותר. [גדלתי בעיר וזה אף פעם לא היה לי טבעי]
לעומת זאת החלום על להקים מדרשה [גם אם היה בו הרבה משמעות ורצון טוב שאני חלילה לא שולל] כנראה נגע באותה תקופה במקומות של חוסר ב"אני" ולכן הוביל לרצון לעשות משהו משמעותי שימלא אותי. מבחוץ.
וכנראה גם הרגשתי שלהגשים את החלום הזה אומר עבורי לשלול רצונות פנימיים אחרים שהיו לי ולא רציתי לרמוס [זוגיות בתחילת דרכה, עבודה שדרשה טוטאליות ואני רציתי גם זמן לעצמי וכו']
וכך היום, כשאני קורא על החלומות של יוסף הם מעוררים אצלי מעין סימן שאלה לבירור.
לדיוק.
סימן שאלה שאומר לי – תדייק את החלומות שלך הם עוללים להתגשם.
ממש לאחרונה פתחנו קבוצה של "פרשת שבוע של הלב", כל מי שרוצה יכול לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית, בואו!
שתפו 🙂
אני אוהב את פרשת השבוע, וכותב עליה ממקום אישי וחופשי. אשמח לשלוח לכם קישור כל פעם שפוסט חדש עולה -↓