זרת נתקעת בשולחן בסלון, ומתוכי יוצאת צעקה לא פרופורציונלית לעוצמת המכה.
מכירים את זה שקורה משהו לכאורה קטן, סיטואציה קטנה שמפתיעה אתכם ומוציאה אתכם מאיזון לחלוטין? זה קורה לי לא מעט. למשל זה יכול לתפוס אותי בסיטואציה שפתאום רחלי לא תהיה זמינה בזמן שאני חושב שהיא אמורה ליהיות, ואני אתחיל לאכול סרט שאולי קרה לה משהו וכל הגוף שלי יגיב לזה אוטומטית. או גם סתם הערה של שכן, שעבורי נשמעת ביקורתית ופתאום אני מוצא את עצמי לא בפוקוס כל הערב. אני תוהה על זה לא מעט. למה? למה דבר כל כך קטן לפעמים יכול להוציא אותי ככה מאיזון? מה קורה שם למען השם?
בפרשה שלנו [משפטים] יש קטע מטורף, פשוט חזק.
אלוהים אומר לעם ישראל- "אֶת אֵימָתִי אֲשַׁלַּח לְפָנֶיךָ… וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְכו'.."
יש עמים שיושבים כרגע בארץ ישראל. אלוהים אומר להם אני אשלח את ה"אימה" שלי, (דרך זה שהוא עשה את כל המכות למצרים וזה יצר שם ותדמית מפחידה לעם ישראל) ובסוף תספיק רק הצרעה לגרש אותם. יעני מה שבאמת יזיז את העמים מארץ ישראל זה "האימה". הפחד. החרדה. ובסוף לא צריך יהיה יותר ממשהו קטן כמו צרעה, שתגרום להם כל כך להיבהל ולחשוב שהפחד שלהם היה כל כך מוצדק ואמיתי שהם פשוט יברחו מהארץ.
אז למה זה כל כך מטורף ומדהים בעיני.
כי זה בדיוק איך שאני מרגיש כשאני פוגש כל מיני סיטואציות קטנות בחיים, שפתאום מפעילות אותי בקטע שבכלל לא ציפיתי.
הם נוגעות בשורש עמוק.
יש בתוכי אימה אמתית מהמוות. ולכן מספיק "צרעה" בדמות מחלה קטנה, שתעורר אצלי את הפחד הזה ותוציא אותי מאיזון לחלוטין.
יש בתוכי אימה סביב חוסר ביטחון כלכלי. ולכן מספיקה "צרעה" כמו מצב שפעם אחת נוציא יותר משנכניס, כדי להוציא אותי מאיזון ולחשוב איך אני מתחיל לעשות אלף דברים שלא מדויקים לי.
יש בתוכי אימה מתחושת ריקנות – ומספיק "צרעה" בדמות סתם יום של חופש שארגיש בו שעמום, כדי להוציא אותי מאיזון ולהטביע את עצמי בבהייה במסך או משהו בסגנון.
יש בתוכי אימה מתחושת חוסר מוגנות- ומספיק לי לראות סיטואציה קטנה של מישהו מתלהם, כדי לרצות להגיב בכוחניות.
יש בתוכי אימה סביב התחושה ש"אני לא מספיק טוב" ומספיק "צרעה" בדמות הערה קטנה של אדם קרוב כדי להוציא אותי לאיזון ולגרש אותי מ"האדמה" ומהיציבות שלי.
אבל זו גם הזדמנות לריפוי.
עבורי ההבנה שיש שם רק "צרעה" קטנה שבעצם מזכירה לי את הפחד והאימה שמסתתרים מאחוריה, ההבנה הזו יכולה להביא לאט לאט לריפוי של אותם שורשים מהותיים שמסתתרים מאחוריה.
את האימה מביקורת ומריקנות ומדחיה וכו' את כל הכאבים הנפלאים האלה אפשר לרפא עם הרבה חמלה וקבלה, לאט לאט.
וכמובן, לא לשכוח להגיד תודה ל"צרעה" – שבזכותה הבנתי שיש לי פה שורש אמיתי שמבקש התייחסות.
ממש לאחרונה פתחנו קבוצה של "פרשת שבוע של הלב", כל מי שרוצה יכול לכתוב שם גם בצורה אישית וחופשית, בואו!
שתפו 🙂
אני אוהב את פרשת השבוע, וכותב עליה ממקום אישי וחופשי. אשמח לשלוח לכם קישור כל פעם שפוסט חדש עולה -↓